גלי ליסינג (2004) בע"מ נ' עפ"י פרקליטות מחוז מרכז ואח'

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי ביום 26.3.11 התרחשה תאונת דרכים בנתיבי איילון, ובה היה מעורב, בין היתר, רכב בבעלותה.

לטענת התובעת, התאונה ארעה שעה שהנתבע 2 שנסע במהירות גבוהה איבד שליטה על רכבו, פגע במעקה הבטיחות ובהמשך פגע ברכב התובעת מאחור.

במסגרת התאונה נפגעו הנהגים והנוסעים שהיו במקום, עד כי נדרשו לפינוי לבית החולים.

הוסיפה התובעת וטענה בכתב הטענות כי טרם הפינוי, פנה נהג רכב התובעת לשוטרים שהיו במקום, והללו הציגו בפניו מצג על פיו פרטי המעורבים יירשמו ביומן כאירוע מס' 24, אך בדיעבד משפנה לקבל את אותם פרטים, לא נמסרו אלו לידיו, עד כי נדרש להליך דנא.

לאחר הגשת כתב התביעה, הובאו לידי התובעת פרטי הנתבע 2, וכתב התביעה תוקן, תוך צירופו להליך.

במסגרת כתב הגנתה של הנתבעת 1 נטען כי כל מטרת הגשת ההליך כנגד מדינת ישראל, הינה ניסיון התובעת לקבל פיצוי שלא כדין, בגין נזק אשר גם אם נגרם, אין לו זיקה או קשר לנתבעת.

הוסיפה הנתבעת 1 וטענה כי משנמסרו פרטי הנתבע 2 לידי התובעת, ומשנתבע זה אינו מכחיש כי אכן נהג ברכב הפוגע, התייתר הצורך בניהול ההליך כנגדה.

לשיטת הנתבעת 1, יכולה הייתה התובעת, מלכתחילה , לפנות בדרכים המקובלות לצורך קבלת המידע המצוי ברשות משטרת ישראל, אלא שהיא בחרה לעשות שימוש בהליכים המשפטיים ללא צורך.

במסגרת כתב ההגנה של הנתבע 2 נטען כי התאונה ארעה באשמו של רכב שלישי אשר פגע ברכב הנתבע מצד ימין, גרם לו לאבד שליטה, עד כי נזרק למעקה הבטיחות ובהמשך אף פגע ברכב התובעת.

לשיטת הנתבע 2, שעה שנהג ברכבו בהתאם להוראות הדין, והפגיעה ברכב התובעת נגרם שלא בשל מעשה או מחדל מצדו, יש להורות על דחיית התביעה כנגדו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות הצדדים ובסיכומים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בעניינו של הנתבע 2, וכי יש מקום כי הנתבעת 1 תשלם את הוצאות התובעת עקב התנהלותה בהליך זה. טעמיי והיקף פסיקתי להלן:

במסגרת הדיון בפני הוכח כי אכן, כטענת הנתבע 2, היה מעורב באירוע התאונה רכב שלישי, מסוג מאזדה בצבע לבן, אשר ככל הנראה נמלט מן המקום (להלן: "הרכב השלישי")

עובדות אלו נלמדו מעדותו של הנתבע 2 במסגרת הדיון בפני, מתמונות הנזק שהוצגו לעיוני, כמו גם מעדויות שנגבו מהנתבע 2 בסמוך לאירוע התאונה.

בנוסף, לאחר הדיון, הוגש לעיוני תיק החקירה של משטרת ישראל.

מתיק זה עולה בבירור כי גם לשיטת משטרת ישראל, היו מעורבים בתאונה שלושה רכבים (ראה לדוגמא תשריט התאונה, כמו גם מסמך אשר כותרתו "רשימת מעורבים בתיק ת"ד").

התובע עצמו לא ידע לאשר או לסתור את שאלת קיומו של הרכב הנוסף, ובהינתן תיאור מצבו הרפואי באותה עת, לא מדובר בהתנהלות שאינה סבירה.

למעשה כלל הראיות בתיק זה מצביעות על כך כי התאונה ארעה שעה שהתובע נוסע בנתיב האמצעי בנתיבי איילון, רכב הנתבע 2 מגיע במהירות מאחוריו, הרכב השלישי פוגע ברכב הנתבע 2 מצד ימין במהירות גבוהה, גורם לסחרור הרכב, פגיעה במעקה הבטיחות ובהמשך פגיעה של רכב הנתבע 2 ברכב התובעים.

כמו כן, נהיר כי לצדדים, נכון למועד היום, אין כל מידע באשר לזהות בעל הרכב השלישי.